העולם נכנס אלינו הביתה דרך הרשתות החברתיות, תמונות של חיים מתפקדים מרצדות על המסך שבכף ידינו, בפורומים השונים לכל שאלה יש תשובה, שלפעמים לא מותאמת ומותירה אותנו בבדידותנו, עם כאבי הלב הפרטיים, ההתלבטויות, החששות, תחושות בלבול ורגשות אשם שלא תמיד מוצדקים בהתמודדות עם סערת גיל ההתבגרות, וכל הללו פוגעים ביכולת התפקוד האישי וההורי.
בעשורים האחרונים גיל ההתבגרות נמתח כמעט עד אין סוף , גידול ילדים והכנתם לחיים עצמאיים התארך, כך שהמומחים מתקשים לשים את האצבע מתי הוא בדיוק מתחיל, יש הטוענים שגיל ההתבגרות מתחיל מגיל 11 ונמשך עד גיל שלושים, זהו זמן התהוותו של הצעיר עד שהוא מגבש לעצמו נתיב ודרך לצעוד בה.
לכן ראוי לחלק את גיל ההתבגרות לתתי שלבים: - גיל ההתבגרות הצעיר - עד גיל 15 - גיל ההתבגרות האמצעי- מגיל 15 עד הצבא, ותקופת הבגרות הצעירה – אחרי צבא ועד גיל 30 כל שלב ראוי לתשומת לב שונה ומותאמת.
בדידותו של ההורה משתקפת באותם רגעים כשההורה ניצב מול דילמה וקשה לו, כשהוא לא יודע מה לעשות ואז פונה לחברים או אפילו לאיש מקצוע וכל אלה מדליקים את ה"פנס" ונותנים את תשומת הלב לקושי של המתבגר/ת בלבד, זה הגיוני שגם למתבגר קשה ושיש לסייע במתן כלים כדי שיתחזק, אבל מי מחזק את ההורה על מנת שיהיו בו כוחות להמשיך ולתת?
להורה מוחלש קשה מאוד להתוות את הדרך, והוא מוצא עצמו נחבט מול אתגרים שהמתבגרים מביאים ומותש מנטלית ע"י כך שלא ניתן מקום לקושי שהוא עצמו חווה, רגעים של אכזבה, כישלון, תשישות, תחושה של כפיות טובה, הקרבה ונתינה אין סופית, כל אלה רגשות שלכאורה לא לגיטימי "להניח על השולחן", כי לא נעים. כך הופך ההורה לשקוף, ללא מקום שמקבל בהבנה רגשות טבעיים ומכשאין מרחב שמקבל ללא שיפוטיות גם רגשות לא "סימפטיים", ההורה נשאר בבדידותו ובתסכולו, לא יכול להתאוורר מאותם רגשות ולכן מדחיק והדחקה היא כמו פצצה מתקתקת.
הורות מורכבת מהורה וילד (בכל גיל)
, ככזו יש להעניק מרחב בטוח גם להורה על מנת שיוכל לתת מקום בטוח לילדו, רק כך תהיה מערכת מאוזנת, הורה שנטען בקבלה, הבנה, הכלה והכוונה, יוכל לחדש כוחותיו ויהיה פנוי להתוות דרך.
כשעולים לטיסה, רגע לפני שהמטוס ממריא, הדיילת מסבירה מה לעשות במצבי חירום ובמקרה של הורה וילד, ההמלצות הן לשים לעצמך את מסיכת החמצן ורק לאחר מכן לילד, כי אם אין לך אוויר לא תוכל לתפקד. אותו כנ"ל יש לנהוג ביום יום, על מנת להטיב עם הילד יש לדאוג לחמצן של ההורה, לתת מקום לתסכול, לסלק רגשות אשם שמפריעים להתקדמות,לבדוק מהם המקומות שההורה מתמלא מהם ורק לאחר מכן לתת כלים לשיפור היחסים.
